ערכים בחברה אנימיסטית

קודם כל, כמו שכתבתי בשבוע שעבר, נושא האוכל הוא בסיסי בכל תרבות אנימיסטית. תרבות שחשוב לה כל החיים, תקדיש המון מחשבה ומשאבים לנושא האוכל – איך לספק לבני האדם מזון בצורה הכי מכבדת, הכי הרמונית ומפרה, הן לאנשים, הן ל"סביבה", והן למי שאנחנו אוכלים? איך אפשר לטפח את הקשר המכבד ואוהד בין אוכלים ונאכלים? אני מדמיינת שפחות או יותר כולם יהיו מעורבים בגידול או ליקוט מזון, שהרוב יתרחש קרוב לבית, שיהיה מאמץ למצוא את השיטות הכי מיטיבות עם כולם, שהאוכל יהיה בריא תרתי משמע – גם בחייו וגם למי שאוכל אותו. תהיה הכרת תודה למוות שכרוך באספקת מזון, אבל אין מצב שנאכל מזון המושתת על שיטות זוועתיות. ברור שגם אין מצב שתרבות כזאת תעודד פרסום ושיווק מזון לא בריא ואפילו ממכר, ושתתן את הדעת גם לאחסון, הובלה ואריזה.

חברה מקדשת חיים ולא רווחים גם תשים בראש סדרי עדיפויות גידול ילדים באופן שיעודד רכישת ערכים ויכולות של כבוד לעצמנו ולזולת האנושי והלא אנושי, הרבה לפני פיתוח יכולות אחרות. אני לא חושבת שתיתכן שיטה אחת שאפשר פשוט ליישם, זה מסע שמתגלה ומתמשך לעד. ברור שמדובר בהרבה מעבר למה שאנחנו כיום מכנים "חינוך" – זה כולל את כל סביבת גידול הילדים, כולל דאגה למבוגרים שאחראים להם. כמו כן, נשים במרכז את הטיפול בזקנים, בחולים, בחלשים, בנוטים למות. בתרבות מחוברת, אלה הדברים שיעניינו אותנו, להם נקדיש את מירב המאמצים והמשאבים. נעשה מאמץ מיידי לוודא שמי שצריכים טיפול וסיוע יקבלו אותם בשפע ובאיכות, שמצב קשה לא ילווה גם בבדידות ובוודאי לא בבושה. כחלק אינטגרלי, גם נלמד איך לקדם את המוות כחלק מהחיים, עם כבוד ומקום ותמיכה לכל התהליכים הנלווים – הרי כולנו נהיה שם מתישהו, ויותר מפעם אנשים קרובים אלינו יהיו שם.

בשלב זה, regeneration, או שיקום של הטבע הוא קריטי. עלינו להשקיע המון משאבים ומאמץ לשקם את מחזורי המים, את בריאות האדמה, את כמות הצמחייה, את מגוון המינים והקף בתי הגידול. אנו חייבים למצוא ולאמץ דרכי חיים שישזרו את חיי האדם חזרה עם החיים מעבר לאדם, שיאפשרו לכולנו לשגשג יחד. לא ננטוש את החיפוש לספק לעצמנו אנרגיה, תחבורה, תקשורת ושאר צרכים, בדרכים בהן הנזק ילך ויפחת, אבל בתחומים אלה יש הרבה מקום ליצירתיות, ורבים מהפתרונות יהיו חברתיים יותר מאשר טכנולוגיים. 

חברה אנימיסטית מכירה בכך ששמחה, אושר ותחושת משמעות עמוקים נובעים מחיבור, מקשר, מתקשורת. השמחה והסיפוק האמיתיים נובעים מלראות איך התרומה הייחודית של כל אחד מאתנו מסייעת לאחר ולכלל, לראות שמה שאנחנו עושים ונותנים הוא בעל ערך גם עבור אחרים. כמובן, גם להשתכלל, לפתח יכולות וליצור דברים יפים הם מקורות סיפוק, להם יש מקום של כבור בחיבור עם הכלל, עם מה שהעולם צריך מאיתנו, עם האתגרים, התובנות והשאיפות הספציפיות שלנו. לא רק נאסור על עשיית רווחים על ידי גרימת נזק לאנשים ולסביבה, נפעל לרפא את הגורמים שמובילים אנשים לנהוג כך. תרבות עם ערכים אנימיסטיים רואה שאם מישהו לא רוצה לעשות לטובת עצמו ולטובת הכלל, זה נושא לתיקון וריפוי.

המון עבודות, תפקידים (ה-bullshit jobs של דייויד גרייבר), מוסדות ומוצרים יחדלו מלהתקיים, והמון חדשים יקחו את מקומם. חברה שמאורגנת על בסיס אנימיסטית של כבוד וחיבור הדדיים תהיה מאוד שונה משלנו, ולדעתי גם הרבה יותר משמחת ומספת,. לדעתי היא גם אפשרית. יותר אפשרית מלהמשיך כמו שאנחנו, מה שכלל אינו אפשרי. אנחנו מסוגלים להמון, אם רק נתעדף דברים אחרים. צריך להעז להתחיל לחשוב על זה, ביחד.