בדיוק תרגמתי והעליתי פוסט לבלוג עם עצות נפלאות ופשוטות, שכלל לא הייתי מסוגלת ליישם בעצמי בימים אלה. (קישור במקום הרגיל.) אני לרוב מצטיינת מבחינת משמעת עצמית, דבקות במטרה, מסירות ואנרגיית עשייה. לא מזמן חברה אמרה לי, “כל הכבוד שאת יכולה לבקש בדיוק את מה שאת צריכה.” כן, אני יודעת ומסוגלת – פעם, פעמיים, שלוש, מאה. …
פוסט מקורי מ17.4.2021 קשה להגזים בעניין עד כמה רוב מה שמאפיין את חיינו המודרניים הוא חריג ו"בלתי מקיים" – מונח שמצליח להסתיר שפירושו הוא "להמשיך ככה זה להתאבד." אבל אנחנו מותנים להניח שמה שאנחנו חווים ורואים ביומיום הוא תקין, בסדר, סביר. מצד אחד, אנחנו כל כך רחוקים מכל אלה. מצד שני, כמעט בלתי …
פוסט מקורי מ16.1.21 אחרי שכתבתי על הבעיה בתפיסה של התרבות שלנו ועל הרגלי הנפרדות, אפשר להתחיל לדבר על ההפך מנפרדות ואיך נעים בכיוון. צ'ארלס אייזנסטיין מאמץ את המונח של טיך נהאט האן וקורה לו interbeing כדי להדגיש שעצם הקיום שלנו אינו עצמאי, אלא תלוי בקיומם של כל שאר הבריות, כל הסובבים אותנו ומקיפים …
פוסט מקורי מ9.1.21 מתוך מחסור ושיפוט נולד הרגל הנפרדות השלישי – מאבק. בהינתן מחסור, צריך להתחרות – כלומר, להיאבק – כדי לזכות במה שנחוץ לנו. זה נכון בין אם זו תחרות על כסף או תשומת לב או זמן או הלגיטימציה לשיר. החברה שלנו עוד משבחת את התחרות כאמצעי העיקרי לעודד יצירתיות וצמיחה. …
פוסט מקורי מ1.2.21 הרגל הנפרדות השני הוא שיפוט. שיפוט הוא התפיסה שמסמנת אנשים רעים כאחראים לרוע ולהרס בעולם, ואומר, "אילו אני הייתי במקומם, לא הייתי נוהג כך. אילו אני הייתי בעמדת כוח, הדברים היו מתנהלים אחרת." שיפוט גם מופנה כלפי עצמנו פנימה, כאשר אנחנו יורדים על עצמנו בשל נטיות לא מועילות או לא מוסריות. …
כשאני עוברת על זה, אני מתרשמת כמה זה נשמע בנאלי כשרק מזכירים מחסור. רק כשאני מפרקת אותו לדוגמאות, כמו כאן, זה מתחיל לעשות רושם. אה, נכון, גם זה, אני אומרת לעצמי. וגם זה. הפסקתי לשים לב. כל כך התרגלתי למחסור הזה שחשבתי שככה הם החיים. אבל הם לא, ככה הם החיים בתרבות שלנו. ולהנחות שלי …
