כבוד לחברים ולקולגות שלי שמשתדלים לספק הקשר וניואנסים לאירועים כאן, להסביר את הצד שנראה פחות מובן לקהל שלכם. גם אני שואפת להיות במחנה שעושה את העבודה הדרושה כדי לתפוס את המורכבות והאנושיות של כולם. אני מכירה בעמדות המוסריות שאני רואה אתכם נוקטים. זה חשוב.
אז הנה העמדה שלי, בתור מישהי שגם כן מורה ועוסקת בענייני רוח:
אני נגד טבח.
מעבר להקשר, מעבר למורכבות, מעבר לצדק – אני נגד מעשי טבח, בין אם בכוונה תחילה ובין אם ספונטני, בין אם מבוצעים על ידי כוחות גרילה או מוסדיים, בין אם מובנים בהקשר רחב ובין אם לא. הרג ללא אבחנה הוא רוע. נקודה.
אם יש לנו חובה אוניברסלית אחת כבני אדם, לפני הישרדות או אפילו לוודא שהילדים שלנו ישרדו, לפני ניצחון או צדק, היא לשמור על נשמתנו שלנו ועל הנשמות הקולקטיביות שלנו מפני רוע. ללא קשר לנסיבות, לטראומה בין-דורית, למה שאנו, אבותינו, או הקהילות שלנו סבלנו בעצמנו.
אני נגד טבח אוכלוסיות. ואם כבר דנים בזה, גם נגד חטיפה וכליאה של ילדים. לא משנה מה ההקשר או ההצדקה. זה המינימום המוחלט.
פחות מעניין אותי השוואות מי ביצע (או סבל) יותר זוועות כאשר הן באות להצדיק את הבלתי מתקבל על הדעת. אני נגד כל טבח. (כולל טבח אקולוגי.)
אני בעד מה שעוצר אותם. בלי קשר לצדק. נראה שהרבה אנשים חושבים שהדבר היחיד שימנע עוד מעשי טבח בעתיד הוא עוד מעשי טבח עכשיו. כך הגענו עד הלום. הדבר היחיד שיכול למנוע אותם זו פרדיגמה אחרת לגמרי, כי זו שתחתיה פעלנו בבירור לא עובדת. אם נראה כאילו דבריי תופסים רק כלפי צד אחד – אז לא. מבחינתי, זה הדבר הכי אוניברסלי שיש.
אל תחשבו שאני פציפיסטית. אני אנימיסטית, ואנימיסטים לא זוכים לטעון להימנעות מאלימות, לא כשכל העולם חי וכולנו אוכלים/מאכילים אחד את השני. אבל אנימיסטים מכירים בצורך לנהוג במודעות. להישמר מרוע ולבער אותו לפי צורך, בראש ובראשונה בנפשנו שלנו.
כאזרחית של ישראל וארה"ב, זו האחריות שלי להצביע על רוע שהממשלות שלנו מבצעות, מעודדות, או מאפשרות בשמנו. בכך אני מצפה לתמיכה מבעלי בריתנו. באותה מידה, אם אתם בני ברית או תומכים בשחרור פלסטיני, אני מצפה שתעשו זאת עבורם.