אינטליגנציה של הלב

הקיום המורכב והמשתנה מייצר ללא הרף כמות עצומה של תנודתיות, גלים אלקטרומגנטיים ואחרים שמכילים מידע (כמו שגלי רדיו הם גלים אלקטרומגנטיים שמכילים מידע). גם בגופי צמחים וחיות קיימות אוסילטורים (מתנדים בעברית?) שגם מייצרים וגם קולטים ומפענחים את המידע האלקטרומגנטי העדין, כמו במערכות שבעזרתן דבורים וציפורים מנווטות. גם בגופנו קיימים חיישנים-גנרטורים כאלה, בעיקר הלב.

אדלג על כל ההסברים הטכניים שבוהנר מצטיין גם בהם, ואקפוץ לנקודה שהלב שלנו קולט ומגיב לתנודות האלה באופן ישיר. כשהמערכת שלנו מסתנכרנת ללב, אנחנו מגיבים למידע שנכנס במורכבות הנדרשת, ואנחנו קולטים משמעות בכל מפגש עם אנרגיה חיצונית לנו – חשים מהימנה אופי והרגשה (משתנים) של חדר, של חורשה, של אדם, אפילו של רעיון או נקודת מבט.

כאשר אנחנו מסתנכרנים למוח, אנחנו מפספסים את כל זה. אנחנו נוהגים לחשוב על המוח כמעבד-על שמסוגל להתמודד עם רמת המורכבות הגדולה ביותר, אבל לא כך. דפוסי החישה ועיבוד של המוח יותר ליניאריים ופשוטים מאלה של הלב, פחות מגיבים, יותר נתונים לרעש אקראי. פלטפורמות של מדיה חברתית ורוב התוכן מתווך המסכים, כמו השגרה שלנו במקומות עבודה, כמו בתי הספר שלנו, כמו כל דרך החיים שלנו, משקפות את הדגם הזה – צורת חישה ועיבוד שלא מתקרבת להספיק להתמודדות עם עולם חי.

החדשות הטובות הן שהשימוש באינטליגנציה של הלב עדיין נגיש לנו ואפשר ללמוד אותה. נכון שנדרש אימון והתמדה, כמו כל מיומנות אחרת. לרוב גם נדרש מידה של הדרכה והכוונה. אני בהחלט הייתי זקוקה לכך – איך בנעוריי כל כך נמשכתי ליערות בידיעה שיש שם משהו בשבילי וחוויתי התסכול העצום כשהמשהו הזה נשאר מחוץ להישג ידי – ועדיין יש לי הרבה מה ללמוד ואני מכירה תודה על כל פיסת הדרכה והכוונה שאני זוכה להן. אבל ניתן לשקם משהו מהיכולת הזאת, וככל שנעשה זאת, נהיה בריאים, מאושרים ושלווים יותר, נוכחים וחיים יותר.