אלהות, העולם והדרך הלאה

אני חוששת שצ'ארלס אייזנסטיין צודק כשהוא אומר שאולי זאת לא הדרך היחידה לפתור אותן. אולי אנחנו לא "חייבים" לחזור להעריך, לכבד ולאהוב את העולם החי שהולידה אותנו. אולי המין האנושי יכול למצוא דרך לפתור את הבעיות ולהתמודד עם האיומים  על ידי יצירת עולם בלי טבע, בלי חיות או צמחי בר, בלי מקומות פתוחים. עולם שמבוסס על מסכים, על אוכל מתועש ועל סביבות מלאכותיות. בכלל, כרגע עושה רושם שהאנושות אכן בוחרת בדרך הזאת – כל הזמן רק יותר ויותר מסכים ומזגנים וסביבות נטולות חיים, פחות ופחות חוץ ואדמה. בעולם שלנו, ילדים (וגם מבוגרים!) יכולים לזהות הרבה יותר לוגואים מסחריים מאשר צמחים. מה שאיננו יודעים לזהות, לא רק שאיננו יכולים להעריך – עבורנו הוא אינו קיים. במקרה הטוב הוא הופך עבורנו לחפץ שלגיטימי לנצלו או להשמידו. במילים של תמי צורי מעץבעיר (שעזרה לי רבות בשיפור ניסוח הפוסט, תודה!), "על חוסר ההיכרות הזו, בריות רבות משלמות בחייהן – חיות, צמחים, עצים, אדמה ומים, נכחדים בשל הניתוק שלנו מהם, ואנחנו מעבירים את חיינו בחוסר אכפתיות, בשל העובדה שרב רובן של הבריות שחיות כאן לידינו מעולם לא הוצגו בפנינו כחברים וחברות לחיים על פני האדמה."

מאז שפסעתי אל תוך עולם אנימיסטי, חווית החיים שלי נהיו כל כך הרבה יותר עשירים ונתמכים. עולמי עשיר היום בקהילה, שותפות, אינטימיות, חיבור, אני הרבה פחות לבד. גם בימי קורונה, גם בלי שהצטרפתי לקהילה אנושית מסודרת כלשהי. בין אם מכאן אנחנו עוברים את מה שג'ואנה מייסי מכנה "המפנה הגדול" ויוצרות תרבות של interbeing, או שהאנושות צועדת לתוך עולם חדש אמיץ מלאכותי, או אם אנחנו לקראת סוף האיטרציה הנוכחית של הביוספירה – בין אם גורלנו הוא לרפא את הביוספירה או להספיד אותה או למות ולפנות מקום – כאן ועכשיו, החוויה האנימיסטית המוקירה את שלל הבריות ומכירה בערכם, היא כל כך הרבה יותר שלמה ושלווה ממה שיכולתי להכיר אחרת. זאת הסיבה שדרכי הרוחנית היא "רוחניות אדמה" – Earth Spirituality – וחווית האלהות שמלווה אותי היא אימננטית – גלומה בכול. 

התיאור הכי מדויק שאני מכירה לאותה אלהות, האלה, הוא של קרול כרייסט:

The embodied, intelligent love that is the ground of all being

אני נוהגת להוסיף כמה מילים ולומר:

Goddess is the emergent, embodied, intelligent love that is the essence and ground of all being

בניסיון לתרגם:

האלה היא האהבה התבונית, הפיזית והמתהווה, שהיא מהות ומקור כל קיום. 

האלה, האלהות, היא התהליך המתמשך והאוהב, דרכו העולם נוצר והבריאה ממשיכה. לדעת את עצמנו כחלק ממנה, זו שייכות, אהבה ומחויבות בלתי תתואר.

אני לא בדיוק אופטימית, אבל אני מוקירה את העולם החי והפועם ומאמינה שאנחנו בוראות את העולם על ידי הדיבור שלנו והמעשים שלנו – על ידי איך שאנחנו חיות. 

We live the world into being

Live well