עוד על אנימיזם

לי עוזר לדעת כמה עובדות בסיסיות. למשל, שכולם מדברים כל הזמן; זו רק החברה שלנו שחירשת לשיחה, ולא מטפחת את היכולת להבין או אפילו לשמוע. יש היום לא מעט אנשים בארץ שמלמדים תקשורת עם צורות חיים אחרות, כמו שפת הציפורים, שפת הצמחים, או תקשורת עם חיות, אבל אפשר גם להתחיל בלהקשיב, לשים לב שכולם כבר בקשר. עוזר לי גם להכיר את הגילויים של השנים האחרונות שעצים ופטריות ביער מתקשרים אחד עם השני ודואגים אחד לשני, וגם שרמת המורכבות של מערכת השורשים של עצים גדולים עולה על רמת המורכבות של המוח שלנו (מדווח Stephen Harrod Buhner בספרו המופלא Plant Intelligence and the Imaginal Realm), כך שאין סיבה אובייקטיבית-מדעית להניח שהאינטליגנציה והמודעות של עצים פחות מפותחות משלנו. ועוד התודעה שלהם אינה כלואה בתוך גולגולת, אלא מוטמעת בתקשורת בלתי-אמצעית עם הסביבה.

מדע יכול להביא אותנו  עד הכרת הבסיס והסימנים של תודעה (סוף סוף! שוב, תרבויות אחרות ידעו את זה מזמן), אבל המדע גם מתחיל מההנחה שאנחנו והעולם (התופעה הנחקרת) נפרדים, שניתן וחובה לחקור ולהבין כל תופעה מעמדה מנותקת. יש עם זה שתי בעיות. אחת, יש הבדל עצום בין הסמן הפיזי של תופעת התודעה (למשל פעילות חשמלית וכימית במוח) אותו נוכל לתעד ולחקור מבחוץ, לבין החוויה הסובייקטיבית, שניתן להבין או אפילו לתפוס את קיומה רק מבפנים.

שתיים, אנחנו לא נפרדים. אנחנו emergent property (אם מכירים תרגום למונח החשוב הזה, ספרו לי!), אפיון מתהווה של העולם. אין לנו כל קיום לבד. אנחנו פועל יוצא מכל מה שקרה וקורה בכדור הארץ אי פעם, באופן פיזי, אבל גם באופן תודעתי. תודעה נבנית אך ורק מתוך הקשר. תודעה שואפת לקשר כי היא קיימת רק בתוך קשר. בלי שאר סוגי ה'אנשים' פה – השמש, העצים, האוקיינוסים, המיקרואורגניזמים – אנחנו לא יכולים להתקיים לא רק פיזית, אלא גם תודעתית.

הקיום שלנו הוא אך ורק בתוך כל המערכת החיה ואינטליגנטית הזאת. יש כאן אינטליגנציות הרבה יותר גדולות וקדומות מאתנו, הביוספירה כולה, שגם היא מורכבת מתת-מערכות שלמות (holobionts) אינטליגנטיות. עצים, פטריות ובקטריה כולם צורות חיים מנוסות מאתנו וסביר להניח שהן גם אינטליגנטיות יותר בדרכן. מה שלא מפחית מהערך שלנו. גם אנחנו ילדים של גאיה. אם רוצים לדעת מה גאיה עושה עבור הילדים שלה, אפשר להתבונן בציפורים, ביונקים, אפילו בעצים. או בנו עצמנו.

כולם פה דואגים לעצמם וגם מטפלים אלה באלה על הדרך, כמו שעץ מאפשר יצירת אדמה הכי עשירה מעלים ופירות שאנחנו רואים בהם לכלוך ומטרד, ומשקיעים אנרגיה רבה לפנות. היום יודעים גם שיערות "קוראים" לגשם, גם על ידי אידוי מים וגם על ידי שחרור חלקיקים שמעודדים עיבוי טיפות בגודל מתאים להפוך למטר ולא סתם אובך. את כל האספקה הזאת – של אדמה פורייה, של חמצן, של גשמים, אנחנו לוקחים כמובן מאליו, כמשהו שלא קשור אלינו ושהקיום שלנו לא קשור אליו.

שתי ההנחות לא נכונות, ובעקבות זה שאנחנו לוקחים את הכול כמובן מאליו, בלי שאנחנו קשובים ומשתתפים בעצמנו, גרמנו לכך שזה פתאום לא מובן מאליו. קשה לי להאמין שנוכל לתקן את כל זה בעזרת עוד-מאותו-הדבר, עוד טכנולוגיה, עוד יותר ניתוק, במקום לפתח יחסים אכפתיים ולא רק תועלתניים עם שאר ה'אנשים' החיים כאן.