לפני שנתיים, בתחילת השנה העברית, החלטתי להתחיל להעלות פוסטים שבועיים להציג תפיסה, שהיתה לי נגישה הודות לשפת אם אנגלית. התמדתי לאורך רוב השנה. עכשיו אני רוצה להעביר אותם לבלוג כאן באתר שלי, יחד עם מחשבות מההווה. הנה הפוסט הראשון, מ28.9.20:
החלטתי השנה לחזור לכתוב. הגיע הזמן להוציא ולשתף כיווני מחשבה שאספתי בשנים אחרונות שלא נגישים בעברית.
גם עבורי הם אינם נגישים בעברית, מהר מאוד חסרות לי מילים כמו reverence, care, numinous – רעיונות במהות השיח שאני רוצה להביא. זאת בדיוק הסיבה שאני רואה בכתיבה הזאת חשיבות, מכיוון שהשפה מקשה עלינו אפילו להזכיר את מהות התפיסה שלי, ואני יודעת שלא רק שלי.
לא ידעתי איך להתחיל, אז התייעצתי עם חרובי, עץ חרובה שזרענו כאן לפני כמעט חצי יובל, והיא הזכירה לי איך החברה שלנו יש מקשה או אפילו אוסרת עלינו לראות באמת, לדעת, לחיות בלב פתוח. אפשר לומר שהחברה ממקדת אותנו בשלושת הצ'אקרות התחתונות, בחומר, בתאוות פיזיות ונפשיות, במעמד. ואילו אני רוצה לזמן אפשרות של פתיחת הלב, של תקשורת והבנה ישירות, של שלושת המילים באנגלית שהזכרתי. לא כתפיסה פרטית בלבד, אלא להכיר בהם כיסוד חברתי אפשרי ומחייב.
המשורר וסופר האירי, ג'ון או'דאנאהיו, כתב:
What you encounter, recognize, or discover depends to a large degree on the quality of your approach. Many of the ancient cultures practiced careful rituals of approach. An encounter of depth and spirit was preceded by careful preparation.
When we approach with reverence, great things decide to approach us.
או בעברית:
"מה שאתה פוגש, מכיר, או מגלה תלוי במידה רבה באיכות הגישה שלך. רבות מהתרבויות הקדומות נהגו בטקסי גישה מוקפדים. למפגש של עומק ורוח קדמה הכנה זהירה.
כשאנחנו ניגשים בכבוד, דברים גדולים מחליטים לגשת אלינו."
הנה כל קשיי התרגום בציטוט אחד. תרגמתי כאן את המילה care בצורה מקובלת כ"זהיר" או "מוקפד". אבל האיכות שאני רוצה להזמין היא יותר "קשוב", אכפתי. כמו כן, reverence – התרגום לעברית הוא "כבוד", או "יראה", אבל במילה reverence אין את החיצוניות שיכולה לאפיין את כבוד או את הפחד שקשור לייראה. מדובר בכבוד מפנים, הכרה בערך. המטרה היא לגשת, עד כמה שאנחנו יכולים, עם רצון לתקשורת במובן הבוברי. לבוא באהדה, בלב פתוח ועיניים רואות ויכולת לבטא את מה שבלבנו באהבה וברצון לקרבה וצמיחה הדדיות.
גישה כזאת מזמינה את ה-numinous – מעורר פליאה, משרה תחושה של קדושה או נוכחות אלהית.
אני רוצה לכתוב כדי להזמין אותנו להקשיב – לעצמנו, אחד לשני, וגם הרבה מעבר. וגם לשתף את מה שפגשתי בשנים הרבות מאז שהחזקתי אתר ופרסמתי באופן סדיר. וגם להתאמן, להזמין ולזקק את יכולות אלה בעצמי. והנה, תכננתי (ואני עדיין מתכננת) לכתוב על נושאים שונים לגמרי, כמו חברה, כלכלה והמשברים הנוכחיים, אבל הקשבתי למה מתבקש להיאמר בתחילת הדרך ויצא משהו שונה לגמרי.
בתור התחלה, לפחות, אפרסם כאן. אשתדל לפסוע בהקשבה ובהתמדה, על מנת להנכיח תפיסות ורעיונות לא שגורים. כי עם הפרדיגמה המוכרת, לא נצלח את המעבר העצום – ההזדמנות העצומה – שכבר אתנו. מזמינה אתכם לפגוש איתי דברים גדולים