מצב הנשמה

ייתכן שזה נראה כמו דאגה קלת דעת, במיוחד בהשוואה לכל הסבל שרבים כל כך חווים כעת. זה לא. זה בדיוק מה שמנציח דפוסים של סבל ופגיעה המהדהדים ברחבי החברה ולאורך הדורות.

לא צריך להיות מומחה מדיני או צבאי, כדי לדעת שיש מקרים בהם נדרשת אלימות, ושנכונות בכל הרמות – מעשית ופסיכולוגית – היא חיונית. כאנימיסט, אין מנוס מהלכיר באלימות כחלק הכרחי של החיים. אבל זה אומר שעלינו ללמוד להפחית את ההשלכות שלה.

לרוב האנשים זה נראה נאיבי לטעון שיש לנו מחויבות לא לעצום את עינינו ולבנו בפני הסבל שאנו גורמים,שלא לדבר על לדרוש שנחתור לשלום.אני כותבת את זה כדי שלא יחשבו שצריך ליידע אותי, או להסביר למה, או להסביר שנשמות אחרות בבירור במצב גרוע יותר. נזק נשמתי בשני צידי סכסוך לא מבטל זה את זה; אם כבר זה מצטבר.

שום דבר שקרה במשך השנה האחרונה הנוראית ברמה הקולקטיבית, או שממשיך לקרות בלי כל סוף שנראה באופק, מטריד אותי יותר מזה. אין זכרון חי בו העם היהודי – אחד מהקולקטיבים שאני חלק מהם – היה בעמדה של לגרום כל כך הרבה סבל, גם כאשר ספגנו הרבה יותר אלימות. אנחנו במים עמוקים וחשוכים. אין לי הצעה מבריקה לסיום, רק אומרת שזה שווה התייחסות, מביוחד עכשיו, בפתח שנה חדשה וכניסה לימים הנוראים. הלוואי שנתייחס לזה בכל הכובד שמגיע לו.

*בצילום, סוף ירח אלול תשפ"ד בזריחה