לא מזמן קראתי את הספר האחרון של נעמי קליין, שכל שאר ספריה נהיו קלסיקות. לא עם הכל הסכמתי, אבל היתה תובנה אחת מכוננת, שמתאים ביותר ליום השואה. בתרגום חופשי שלי, יש להבחין בין לשמר זכרון של אירועים טראומטיים, לבין לשמר את הטראומה.
שוב, יש הבדל בין לשמר זכרון של טראומה לבין לשמר את הטראומה עצמה.
כיהודים, ובמיוחד כישראלים, אנחנו נוטים לשני. אנחנו פועלים, באופן מכוון מאוד, לא רק לשמר את הזכרון של דברים שקראו, אלא לשמור על הטראומה חיה מאוד בכל אחד מאתנו.
כאילו זאת בגידה בזכרון לנהל חיים בלי הגחלת הזאת של הטראומה בנפשנו
כאילו אנחנו מפחדים שאם ייעלם, יקרה משהו נורא
גם "בכל דור ודור" שכתבתי עליו לא מזמן, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – תמיד חשבתי שהציווי הוא להישאר ערים לנס השחרור, אבל האירועים סביב השחרור היו די טראומטיים, אז גם שם הציווי הוא לשאת אותה בתוכנו.
בכלל, התפילות זרועות בהצהרות כאלה – קיבלתי תזכורת לא מזמן, בשבעה של אבי, בה נחשפתי לכמות תפילות שלא חוויתי עשורים רבים. תמיד לזכור שיש רוע, שבכל דור קמים עלינו לכלותינו, שרק השם מצילנו מידם…
“אבל שוב ושוב מוכח שזה ככה!” ישיבו. הרי קיבלנו תזכורת איומה לא מזמן, ואפשר לראות שהמצב עוד ממשיך.
ברור. אין כל סיכוי שמישהו – ועוד קולקטיב – יכריז כל כך הרבה פעמים ביום במשך כל כך הרבה זמן ש"אלה הם פני הדברים”, והם ישתנו. בוודאי לא כשמדובר בתפיסה עצמית. כל מי שאי פעם עסקה בשינוי תודעה או יצירת מציאות יודעת את זה. זאת ציפיה מגוחכת.
העניין הוא שאפשר לזכור מה שהיה בלי לשמר טראומה. אפשר לכבד את הזכרון של אלה שעברו דברים איומים בחייהם ולא להתעקש לקיים מציאות פנימית כאילו אנחנו עצמנו עוברים אותם. זאת אחת הסיבות לעבוד עם ריפוי שושלות, וקיימים המון כלים נוספים שיכולים לעזור לנו לחיות חיים מטיבים גם אם הדורות הקודמים לא זכו לזה.
אבל קודם כל צריך לדעת שזה אפשרי. עוד יותר, צריך לדעת שזה רצוי.
מה אם זה בעצם נכון, שבכל דור קמים עלינו, אבל אנחנו לא במצב טראומטי של ציפייה דרוכה? אנשים מפחדים שככה הדבר יתפוס אותם לא מוכנים, אבל ההיפך הוא הנכון. במצב של פוסט טראומה, אנחנו לא מגיבים לאיום עכשווי, אנחנו מגיבים לאיום ישן, שפעם נחרט בנפשנו. אנחנו לא פנויים לקלוט מה הייחודיות של המצב הנוכחי, לא פנויים למצוא את התגובה האפקטיבית ביותר. כי אנחנו לא פנויים להווה, חלק גדול מהמודעת שלנו עסוקה בעבר.
אפשר להתחיל בלשים לב לאיך ההנצחות שלנו פועלות לאחוז בטראומה בכל הכוח. ואז אפשר להבחין שאפשר גם לזכור ובו זמנית גם לבחור בחיים מיטיבים. הרי זה מה שהיו רוצים שנעשה.
אני פותחת קורס ריפוי שושלות ב13.6, פרטים בעמוד הקורסים.