פוסט מקורי מ24.2.2021
כשאנחנו אוהבים את הביוספירה ואת שאר הבריות שלוקחות בה חלק יחד איתנו אהבה עזה, ואנחנו קולטים את גודל ומורכבות האיום, מובן שאנחנו שואלים "אז מה לעשות?"
מובן גם שכבר התייחסתי לשאלה, ומובן גם שהיא עולה שוב. גם אני שאלתי שוב ושוב. בעצם, שאלתי שוב ושוב בשתי רמות. ברמה הראשונה, לתשובה אמיתית ומספקת לוקחת זמן להיקלט בתודעה שלנו. גם אני הבנתי ושכחתי וחזרתי לחפש איך לפעול. הטמעת התשובה היא תהליך, כי מדובר בגישה שונה מכל מה שהכרנו. דרך תכנון ופעולה שבאמת יכולה לתת מענה לצורך העצום של היום לא נשענת – לא יכולה להישען – על אותן הנחות יסוד שהביאו אותנו עד הלום. אנחנו לא נדרשים לניתוח, הבנה ותכנון לוגיים גרידא. כל זה לבד רק יוביל לעוד מאותו דבר. אנחנו נדרשות להיוולד.
בספרו "העולם היפה יותר שליבינו יודעים שאפשרי", מיד אחרי שהוא מפרט שלושה צעדים לבריאת שינוי (שתרגמתי ושיתפתי ב- 27.2 "איך להתחיל לשנות") צ'ארלס אייזנשטיין ממשיך, "אפשר לומר שה'טכנולוגיה' הבסיסית של עידן האיחוד הוא שירות." הייתי מוסיפה ש"טכנולוגיה" נוספת שהיא הקשבה. כשאנחנו מקשיבים ושומעים נאמנה, עם לב פתוח ורצון כנה, הן את קריאת העולם והן את קריאת הלב שלנו, נדע מה לשרת. כאשר אנחנו מתמסרים לשרות החזון שקיבלנו, אנחנו יוצרות את ההדים והכוחות העצומים שמזמנים את הניסים והקסם אליהם אנחנו זקוקים. (הפרק בספר נמצא כאן, וחלקים נכבדים של הספר עוסקים באותה שאלה.)
אין דרך אחרת, אין קיצורי דרך, ובוודאי שאין מתכון אוניברסלי. לכן אנחנו שוכחות ושואלים שוב ושוב. צריך להתרגל ולתרגל להתנהל בדרך חדשה.
הרמה השנייה בה אני חוזרת ושואלת פעם אחר פעם היא שעלינו תמיד להיות קשובות להווה. מה שהעולם והלב שלנו מבקשים אינו סטטי. לא ניתן לקבוע כיוון פעולה נכונה אחת ולתמיד. ההקשבה צריכה להיות חיה וערה, וכמוה ההתמסרות. עם הזמן, לומדים להרגיש מתי האנרגיה דועכת ומתי משהו חדש מבקש להיוולד דרכנו. לומדות לשקוט, לפתוח את הלב והרצון, לבקש בהירות, להקשיב עם כל החושים ולשמוע.
הבקשה וההקשבה תמיד מתייחסות למה שנדרש כאן ועכשיו במרחב שלנו, אבל לא כל עשייה נכונה היא ברמה אישית בלבד. יש שישמעו קריאה לפעול בזירה הציבורית ליצירת שינוי מערכתי, יש שישמעו קריאה למיזם מעשי פיזי, יש ישמעו קריאה לעבודה פרטית או פנימית, יש שישמעו קריאה להשיג לעצמם תמיכה בעולם האנושי – אין לדעת, ויש לצפות שכולנו נשמע קריאות שונות בתקופות שונות, הן של הלב שלנו והן של העולם.
לא מדובר בחיפוש רציונלי, אך אין זו בריחה מלתת תשובה לשאלה הבוערת. התשובה לא תואמת את הציפיות והנחות היסוד שלנו: היא לפתח את יכולת ההקשבה וההיענות. זאת מיומנות אמיתית ומובחנת. זיהוי והתמסרות לקריאה הנוכחית שוטפים אותנו בגלי חסד, אושר והודיה שחוזרים ומתחדשים לאורך העשייה, השזורה גם היא הקשבה והתמסרות חוזרות ומחודשות.
כשאנחנו לא שומעים, לרוב נכון לשקוט ולהקשיב בשקט, לרפא התנגדויות, ולחזור ולבקש כיוון מהאלה או חוכמת הביוספירה או מי שאנחנו עובדות איתם. (הנה שוב קישור לקליפ הקצר ומעורר השראה של פט מקקייב.) יש בכך ענווה. גם זו חלק מהשינוי הנדרש.
מובן שתוך כדי פיתוח יכולת ההקשבה, נמשיך לחיות באופן מיטיב ככל הניתן, ללמוד ולהיחשף לדברים חדשים. גם כי אולי אחד מהם יהיה זה שיקרא לנו וגם כמחווה של רצון טוב. העיקר ההקשבה והשירות, לא עשייה זאת או אחרת.