פוסט מקורי מ10.4.2021
בין הרעיונות בהם נתקלתי באנגלית ורציתי להציג כאן בעברית, אולי המאתגר ביותר הוא הכנסה בסיסית אוניברסלית, המכונה באנגלית Universal Basic Income, או בקיצור UBI. עם UBI, כל אחת זכאית להכנסה קבועה שמספיקה לכסות את צרכיה הבסיסיים – בלי עודפים, אבל בלי חרפת רעב או חשש לאבד קורת גג. כאן בישראל, יש תחושה שלרעיון הזה אין כל סיכוי. כבר קיימת טינה רבה על קבוצות נתמכות ע"י המדינה במקום לשאת בעול הפרנסה, ועכשיו מתווסף אליה תסכול שלא רוצים לחזור מחל"ת. אז תדעו שאני מכירה את טענות הנגד, ואנסה להסביר מהו הרעיון של UBI ולמה בכלל לחשוב על דבר כזה. (אני לא בטוחה שזה סביר לפוסט אחד, אבל אנסה.)
קודם כל, צריך להבין שהכנסה בסיסית אוניברסלית, כשמה, נותנת מענה כלכלי לצרכים בסיסיים אוניברסליים, וכך מחליפה את רוב הקצבאות האחרות. זה גורם לצמצום עצום בבירוקרטיה הנדרשת לבחון (שוב ושוב) מי זכאית ולכמה, ועל ידי כך מוריד סיבוך, עלויות, אי-וודאות והשפלה. ביטול רוב הקצבאות האחרות גם גורם ל-UBI לעלות הרבה פחות ממה שהיה נדמה. (כמובן שהיא לא מחליפה תמיכה במצבים שדורשים טיפול ייחודי, כמו סל הבריאות.)
כיום, מעט מאתנו זוכים לעבודה שהיא לא לשם הפרנסה בלבד או בעיקר. כלומר אנו עוסקות בעבודה שאין לנו עניין בה ולא היינו בוחרות לעשות אותה לולא הצורך בפרנסה. זה לא בהכרח מעיד על תוכן העבודה – המון פעולות נחשבות לעבודה כשמבצעים אותן בתשלום עבור מישהו אחר, ונחשבות לתחביב או לא נחשבות כלל כשעושים אותן עבור עצמנו, למשל בישול, ניקיון, טיפול בילדים, תיקונים, גינון, בניית דברים, אמנות… זה נחשב לעבודה כשהמניעה אינה רצון להשיג את התוצאה הישירה של אותה פעולה, מה שנקרא הנעה פנימית. הכנסה בסיסית אוניברסלית היא דרך לשחרר אנשים לעסוק בעבודה שמשמעותית להן, מתוך הכרה שעבודה או עשייה בעלת משמעות היא הבסיס לחיים בעלי משמעות, אבל לא תמיד מספיק מתגמלת כלכלית. היא טוענת שאם נשחרר אנשים לעסוק בעשייה משמעותית להם, דברים טובים יותר יתבצעו, חלוקת הכוח תהיה הוגנת יותר, ונעריך יותר את העבודה ה"שחורה" שנעשית עבורנו כחברה. היא מהמרת על ביזור ההכרעה של מהי עבודה בעלת ערך.
אבל מה עם כל האנשים שלא רוצים לחזור מחל"ת? מה עם אלה שלא יבחרו לתרום לכלכלה בכלל ורק יחיו מההכנסה הבסיסית? מה אם לא יהיו מספיק אנשים שיסכימו לספק את הצרכים של החברה, לגדל, לקטוף ולחלק את המזון, להיות רופאים, לפנות את הזבל, לנקות?
התשובות לשאלות אלה חושפות איך הכנסה בסיסית אוניברסלית קשורה לרעיונות האחרים שהצגתי כאן. בניגוד לדמי אבטלה, הכנסה בסיסית לא מתבטלת כשעובדות, לא במשרה מלאה ולא במשרה חלקית, לא כשכירה ולא כעצמאית. בהינתן UBI, סביר שלא כולם יבחרו לחזור לאותו עיסוק. ברור גם שיש תפקידים שיידרשו תגמול הרבה יותר הולם כדי למשוך עובדות, והטענה היא שזה משקף הרבה יותר נאמנה את הערך האמיתי של אותם שירותים וכך יצטמצמו פערים חברתיים. במקומות בהם הכנסה בסיסית אוניברסלית נוסתה, גילו עלייה ביזמות, בבריאות, בחינוך וברווחת האנשים וירידה בתחושת הלחץ, אבל לא בירידה משמעותית בעבודה.
הכנסה בסיסית אוניברסלית מבוססת על אמונה בבני אדם, אבל מסתתרת בה גם הכרה שהכלכלה הקיימת מקולקלת, שלספק את כל מה שהכלכלה הנוכחית מאפשרת זה גם אסון מבחינה אקולוגית וגם מבחינת רווחה אנושית.
עדיין טוענים, "מה פתאום. הרי אין ארוחות חינם. כולם צריכים לעבוד כדי להתקיים." לחזור לתמות הרגילות שלי, רוב החיים הוא בדיוק ארוחה חינם – לא הרווחנו את החמצן שאנחנו נושמים או את המים הנקיים שמברכים את העולם הזה, או את האדמה הטובה ופורייה שמצמיחה לנו מזון, או את המיקרואורגניזמים שמאפשרים לנו לעכל אותו, רק בתור התחלה. מי שחושב שהוא self-made man – יצר את הצלחתו במו ידיו בלבד, לא רק שכח את מי שדאגו לו כתינוק, אלה גם את האמא הגדולה שממשיכה לדאוג לצרכיו ללא הרף.
לא אתווכח עם הטענה שהקיום דורש עבודה. הכנסה בסיסית אוניברסלית קוראת תיגר על הטענה שבלי האיום שיחסרו להם צרכים הבסיסיים, אנשים לא יעבדו. להיפך, היא אומרת, אנשים כמהים לעבודה ועשייה טובה ומשמעותית. זה סותר את כל התפיסה הכלכלית-קיומית שלנו ומזמינה אותנו לבדוק אפשרות אחרת – אולי זה בכלל מה שהכי טוב בה.