פרדוקס המדיה החברתית

פוסט מקורי מ28.3.21

 

בראש השנה לקחתי על עצמי לכתוב פוסט שבועי, על "סיפור חדש קדום", על הגישה האנימיסטית ועל תפיסה אחרת מהמקובל אודות הכלכלה וטבע האדם. זוהי פרספקטיבה שאני שומעת ממקורות מתרבים באנגלית, אך היא פחות נשמעת בעברית. הגיענו לערב פסח מסמן בדיוק חצי שנה מאז, לפי שני לוחות השנה בשימוש מקומי. נדמה שלי שפספסתי רק 3 שבועות (ביניהם פעם בסוון ופעם ביול) והספקתי לכתוב את עיקרי הדברים. לא הכול, כמובן שתמיד יש עוד. אבל כל הזמן מכרסם בי ספק והגיע הזמן להתייחס.

 

אחד מעקרונות המאגיה הבסיסיים מבחינתי הוא שהאמצעים קובעים את המטרה. או במילים המפורסמות של אנדי וורהול, "המדיה היא המסר." או בסיסמא האהובה עלי משנות השישים (לא שהייתי שם אישית, נולדתי קצת מאוחר מדי לזה), "Fighting for peace is like fucking for virginity." לא נוכל ליצור מציאות חדשה באמצעים שסותרים את מה שאנחנו מבקשות לברוא, אלא רק בדרכים שמבטאות את אותן איכויות.

 

האמצעי שאני רוכבת עליו, המדיום שלי לכתיבה כאן הוא פייסבוק, מדיה חברתית. והמדיה החברתית – פייסבוק היא האבטיפוס – אבל כל ה"רשתות החברתיות" הן מלאכותיות וממכרות. זה לא רק שהיא מעסיקה אותנו דרך מסכים במנותק מהעולם הפיזי, החי, האמיתי – אלא שכמויות עצומות, בלתי נתפסות, של מאמץ, תכנון, עיצוב ולמרבה הצער גם אינטליגנציה מגויסות בדיוק על מנת להפוך את החוויה לממכרת ביותר, לנכס את הצורך העז שלנו לחיבור ולביטוי של הרעיונות היקרים לנו ביותר. ידוע שהאינטרנט תחת משטר והגיון קפיטליסטי, והמדיה החברתית בפרט, מעודדים קיטוב ושיח אלים. אבל מעבר לכך, בינינו לבין עצמנו, הם מכרסמים בתשומת הלב שלנו, ביכולת ההקשבה הקריטית לנו כל כך, מצמצמים את טווח הקשב שלנו והיכולת שלנו לנווט את עצמנו. לא רק בזמן שאנחנו מחוברים – הגמילה והשיקום לאחר שהמסכים מסתננים לתודעה שלנו (באנגלית הייתי כותבת after screens have colonized our consciousness) דורשים זמן ומאמץ. מדיה חברתית היא הסם ההרסני, ההמוני הקשה ביותר שאי פעם פותח. גם אני חווה את זה, אני שמה לב לנטייה להיכנע לפיתוי… למחשבה שאם אגלול "רק קצת" אמצא משהו משמעותי, מחבר, מעורר, חי. כמו מה שאני מנסה לספק. אווץ'.

 

בחזרה לניסוח חזק במיוחד של אותו רעיון, בתרגום האימרה האלמותית של אודרי לורד, "הכלים של האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון. – The master's tools will never dismantle the master's house." והמטרה מבחינתי היא פירוק בית האדון – תפיסת הנפרדות התועלתנית-אנוכית-מנוכרת שמאפשרת לנו לכלות את עולמנו החי בלי למצמץ. אם הכלי שעומד לרשותי הוא עצמו משמר את תודעת הנפרדות ומחליש את היכולות הנחוצים לנו להיחלץ ממנה, מה עשינו?

 

אבל עקרון נוסף של מאגיה (לפחות בראייה שלי) הוא להשתמש במה שבנמצא. צמחים שגדלים לנו בחצר והאדמה שתחת רגלינו, שיש לנו קשר עם המקור שלהם, עדיפים על קריסטלים ושמנים אקזוטיים מיובאים שקנינו בחנות. מה שנדרש לעבודה שלנו יינתן, ונמצא אותו בהישג יד. תפיסה של עולם חי ומחובר לא מאפשרת לחשוב אחרת. אם העבודה נכונה, האמצעים יימצאו. ומה שנגיש לי, מה שאפשרי, הוא פייסבוק כפלטפורמה, והאינטרנט בכלל. כולנו נפגשים פה עכשיו, בכיכר העיר הוירטואלי. 

 

איך ליישב בין השניים?

 

התחלתי לכתוב במטרה לתת מענה לשאלה ולא רק להעלות אותה. אבל הפוסט כבר ארוך ודורש תשובה ראויה.

אז כנראה שאסיים בסימן שאלה. הנה נושא למחשבה בחג החירות – איך נוכל להיות חופשיים כאשר אפילו התקשורת למען השחרור תלויה באמצעים ממכרים ומשעבדים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *