כיף ומעניין לראות איך פילסתי את הדרך והתכוננתי ללמד אנימיזם. כיום אני באמצע קורס ראשון, בתקווה שיהיו עוד רבים.
פוסט מקורי מ26.11.2020
עד כאן הצגתי את כל הקטע הזה של תקשורת ושיתופי פעולה ועולם מאוכלס על ידי אינטליגנציות מגוונות כאילו כולם חיים באיזה הרמוניה בלתי פוסקת, אידיליה, הכול פרחים ופרפרים. זאת לא הכוונה.
החיים מורכבים. אם כבר, תרבויות אנימיסטיות מכירות בכך ומנכיחות מורכבות זו הרבה יותר מהתרבות שלנו.
בואו ניקח את הדוגמא הכי יומיומית: אנחנו, כולנו, אוכלים. לתפיסה אנימיסטית, מאחר שגם צמחים הם חיים, תבוניים וראויים ליחס, אין לנו כל אפשרות להזין את עצמנו בלי הרג. בלי להכנס לדיון על טבעונות ועד כמה היא נותנת מענה לכל מיני סוגיות אחרות, את הפלונטר הזה היא לא פותרת. אנחנו הטרוטרופים (heterotrophs). בלי יכולת עצמית בפוטוסינתזה. אין לנו ברירה אלא לאכול יצורים אחרים. כאנימיסטים שמכירים בשאר הייצורים כבעלי ערך לא פחות מאתנו, כשותפים ובני ברית ואפילו קרובי משפחה, זה יוצר בעיה. או לפחות מצב שדורש התמודדות.
אנימיזם לא מתכחשת לזה שחיים שאינם אוטוטרופיים ניזונים מחיים אחרים, מה שאומר, כרוכים בהרג. להפך. זאת החברה שלנו בה חייהם ומותם של מי שאנחנו אוכלים מאופיינים על ידי סבל וזוועות אישיים ואקולוגיים, והפתרון של התרבות שלנו הוא להרחיק ולהסתיר את הזוועות ולהסביר ש"אין ברירה". אנימיזם לא פותר או מסתיר את סוגיית היותנו ניזונים ממותם של אחרים, הוא מנכיח אותה בהכרה שלנו, ביומיום, בהתייחסות. הכרה במצב קיומי זה היא אבן יסוד ברוחניות, בבחירות, בדרך חיים אנימיסטיים. כן, אנחנו חיים על חשבון אחרים, וזה לא מתוך זכויות יתר שלנו כבני אדם, אלא מתוך היותנו שזורים במארג החיים. איך נוכל להכיר בחיים שנקרבים למען חיינו שלנו בצורה הולמת? איך נוכל לחיות, בתוך הכרת המציאות הזאת, בצורה הכי מכבדת ומיטיבה?
נוכל להתחיל בלהכיר מאיפה האוכל שלנו מגיע. נוכל לגדל וללקט, וכך להכיר חלק ממי שאנחנו אוכלים כאינדיווידואלים. נוכל לקטוף עלים או פירות מתוך הודיה לצמחים שמעניקים לנו חיים. מתוך חוויה זו וההבנה שנוצרת, נשים לב, גם כשאנחנו אוכלים את מי שלא גודלו או נקטפו/נקצרו/נשחטו בכבוד, ונשאף לתת להם כבוד בהכנה, באכילה, להכיר בקיום שלהם ולהודות במה שנתנו לנו. כשאנחנו לומדים לתקשר עם סוגי חיים שונים מבני אדם, נוכל ליצור קשר גם עם אלה שאנחנו אוכלים, ולעתים נגלה שתפסיתם את המצב שונה ממה שציפינו. נתחיל לשים לב שהחיים שלנו עצמנו כהטרוטרופים עולה הרבה, אפילו לפני כל התוספות של הציוויליזציה שלנו. זה לא אומר שאין לנו זכות, אבל זה מחייב אותנו לתת את הדעת ולדאוג לקשר, לכבוד ולטיפוח סוגי ה'אנשים' ומארג החיים שמזינים אותנו. בראייה אנימיסטית, זה מחייב אותנו לחיות את החיים האלה שניתנו לנו בצורה ראוייה. לא להתבייש בהיותנו חלק ממארג החיים הגדול, אבל גם לא לתפוס את קיומנו כעומד בפני עצמו ומובן מאליו.
זה לא משהו לפטור, זה משהו לחיות איתו, לחיות אותו. התמודדות עם מציאות היותנו ניזונים בהכרח מנטילת חיים אחרים היא אבן יסוד של תרבות ורוחניות אנימיסטית. עלינו לחיות עם הידיעה שהחיים והמוות כרוכים אלה באלה ושאנחנו איננו יוצאים מן הכלל – ועם השאלה, "מה זה דורש מאיתנו?”
אפשר להתחיל להתעמק בשאלה הזאת כל אחד לעצמו, תוך כדי התפכחות מאשליית ייחודיות האדם, וזה נפלא. אותי גם מעניין לחשוב, אילו ציוויליזציה שלמה היתה מושתתת על הכרת תודה זו והכרת היותנו חלק מחוייב ובלתי נפרד מחיי הפלנטה, איך היינו נוהגים?